“במובן הזה, עם כל קלילותו ותמימותו הקסומה, “חידת שושני” מצליח להיות שיר הלל לסקרנות האנושית, וככזה, גם שיר הלל ליהדות של השאלה. ושם מתמזגת רוחם של שני גיבוריו, גרינשפן הבמאי ושושני הפילוסוף — אצל הראשון זוהי סקרנות תמימה וילדית בלתי נגמרת כלפי גיבורו, אצל השני סקרנות כלפי סודות העולם והתובנה שכל תשובה היא רק הזדמנות לשאלה חדשה.”
הארץ – ביקורת של פבלו אוטין

תודה רבה פבלו! יש משהו במה שאתה כותב, על יהדות, על שושני וגם עלי. מקווה שאשאר ילד עוד הרבה שנים